פסק-דין בתיק עפ"ג 16277-02-12

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בת"פ 2676/08 (בימ"ש שלום בראשל"צ) בעבירה של הונאה בכרטיס חיוב כאשר ביום 12.11.06 השתמש בכרטיס חיוב השייך למתלוננת ללא רשותה ורכש באמצעות חבילת YES מקס בסכום של 1,873.78 ש"ח והתחייב בתשלום חודשי באמצעות אותו כרטיס.

המערער נידון לשנת מאסר בפועל במצטבר ל- 32 חודשי מאסר אותם הוא מרצה בגין תיקים אחרים, ל- 10 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין וחויב לפצות את המתלוננת בסכום של 2,000 ש"ח.

הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל וב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי בימ"ש קמא החמיר עם המערער מאחר וניהל הוכחות, לא התחשב בחלוף למעלה מ- 5 שנים מאז האירוע, בכך שהעבירה לא נמצאת ברף העליון של עבירות המרמה, בכך שלמתלוננת לא נגרם כל נזק, ובכך שהוא מרצה עונש מאסר ראשון מאחורי סורג ובריח לתקופה ארוכה.

ב"כ המשיבה מתנגדת להקלה בעונשו של המערער ועומדת על עברו הפלילי כפי שעולה מגיליון ההרשעות הקודמות של המערער בגין עבירות מרמה ועונשי מאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו לא הרתיעו אותו מלחזור ולרמות, עד שנאסר לתקופה של 32 חודש.

ב"כ המשיבה עומדת על כך שהמערער לא לקח אחריות על מעשהו אלא ניהל הוכחות, לרבות שמיעת עדותה של המתלוננת.

עיון בגזר-הדין של בימ"ש קמא מעלה כי הוא התחשב לחומרה ולקולא בכל הנסיבות הרלוונטיות והחמיר עם המערער כפי שיש להחמיר עם כל מי שמבצע עבירות של הונאה בכרטיס חיוב, אשר פוגעות במהלך המסחר התקין ומערערות את האמון בכרטיסי חיוב.

בימ"ש קמא התקשה לאתר נתונים ממשיים לזכותו של המערער שכן חלוף הזמן נגרם בחלקו בשל החלטת המערער לנהל הוכחות וכך גם במצבו הנפשי של המערער, כפי שגם עולה מחוות הדעת שהוצגה בפנינו ולא הוצגה בפני בימ"ש קמא חרף העובדה שניתנה מספר שנים לפני ניהול ההליך בבימ"ש קמא, שכן מצב זה שימש לזכותו של המערער בהליכים קודמים.

הנימוק העיקרי שבפי ב"כ המערער הוא שהמערער מרצה עונש מאסר ראשון לתקופה של 32 חודש.

אמנם נימוק זה שימש לזכותו של המערער כאשר עונש מאסר בפועל של 16 חודש שהוטל על ידי בימ"ש השלום בת"א נבלע בעונש מאסר בפועל לתקופה של 32 חודש שהוטל על ידי בימ"ש שלום בירושלים בגין עבירות דומות.

עם זאת, נראה לנו כי גם במקרה זה מן הראוי להתחשב בתקופת המאסר הארוכה שהמערער מרצה לראשונה מאחורי סורג ובריח, בנוסף לנסיבותיו האישיות, גם אם אלה נלקחו בחשבון במקרים קודמים, ולחפוף מחצית מתקופת המאסר של שנה לעונש המאסר בפועל של 32 חודש שמרצה המערער כעת.

לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור וקובעים כי שישה חודשים מתוך שנת המאסר שהטיל בימ"ש קמא בת"פ 2676/08 (בימ"ש השלום בראשל"צ) יחפפו לעונש המאסר בפועל לתקופה של 32 חודש שמרצה המערער כעת ו- 6 חודשים יצטברו לו, כך שהמערער ירצה תקופת מאסר כוללת של 38 חודש.

יתר חלקי גזר-הדין בת"פ 2676/08 (בימ"ש השלום בראשל"צ) יעמדו בתוקפם.

<#4#>

ניתן והודע היום ד' ניסן תשע"ב, 27/03/2012 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.